רש"י על זבחים י״ח

1 חוקה חוקה - בשתויי יין כתיב חוקת עולם ובמחוסר בגדים כתיב כהונה לחוקת עולם וברחיצת יד ורגל כתיב והיתה להם לחוקת עולם:

2 אי מהתם - משתויי יין הוה אמינא ה"מ דמחלי עבודה במחוסר בגדים בעבודה שהזר חייב עליה מיתה כדכתיב בההוא קרא בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו בעבודה שיש בה חיוב מיתה לפסולים הכתוב מדבר ואינה אלא ארבע עבודות זריקה והקטרה וניסוך המים והיין כדילפינן בפ"ב בסדר יומא דף כד. מועבדתם עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת עבודת מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה כגון קבלה והולכה וקמיצה וכל חיוב מיתות בפסולי עבודה מזרות גמרינן כדתנן בפ' בתרא לקמן זבחים קיב: הקומץ והבולל והיוצק והמקבל דמים וכו' ואין בהם לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום שלא רחץ ידים ורגלים אלמא מזר גמרינן:

3 אבל עבודה שאין זר חייב עליה מיתה אימא לא - מחלי לה מחוסר בגדים להכי כתב והיתה להם לכהונת עולם לשוינהו זרים כשאין בגדיהם עליהם ובזר אשכחן חילול ולא חלק בין עבודה שיש בה מיתה לעבודה שאין בה מיתה:

4 אשכחן מחוסר בגדים - בכל העבודות:

5 שתויי יין מנלן - דפסלי עבודה שאין הזר חייב עליה מיתה:

6 והא תנא מלהבדיל קנסיב לה - לשתויי יין ולא גמר מגזירה שוה ואנן ניקו וניפלוג עלה למילף מקרא אחרינא:

7 הני מילי מקמי דתיקו ליה גזירה שוה - לא הוה ליה למילף שתויי יין אלא מלהבדיל ובמסקנא אידכר ליה גזירה שוה ותנא ליה שבקיה לאורחיה קמייתא ונקט גזירה שוה למילף משתויי יין מחוסר בגדים:

8 והא תנא - נקטיה לגזירה שוה מחוסר בגדים הוא דיליף בה משתויי יין ולא שבקיה לאורחיה:

9 והכי קאמר מנין שלא נחלקו כו' - לעולם לא למילף מחוסר בגדים משתויי יין אתא אלא למילף שתויי יין ממחוסר בגדים והכי קאמר למדנו לעבודות של מיתה שמתחללות בשיכרות מנין שלא נחלוק בין מחוסר בגדים לשתויי יין דכי היכי דמחוסר בגדים כל עבודותיו פסולות אף שתויי יין ושלא רחץ כן תלמוד לומר חוקה חוקה:

10 אלא בין החול למה לי - הואיל ולא ילפינן מינה חילול לעבודה:

11 לא מוקים אמורא עליה - למידרש בפירקין:

12 מיומא טבא לחבריה - משעה שאכל ושתה ועשה יום טוב עד למחר דהכי משמע קרא יין ושכר אל תשת בבואכם וגו' וכן בשעה שאתה בא להבדיל ולהורות בין דבר קדושה לדבר חול אל תהי שכרות:

13 מהכא נפקא - מחוסר בגדים:

14 מהתם נפקא - אכתי קרא אחרינא כתיב ולמאי איצטריך הכהן הכא גבי ונתנו בני אהרן הכהן אש לאשמועינן מחוסר בגדים:

15 בכיהונו - בשעה שהוא מלובש בגדיו נקרא אהרן הכהן ולא כשהוא לבוש בגדי הדיוט:

16 אי מהתם - מוהיתה להם כהונה הוי מוקמינא ליה ההיא בעבודה המעכבת כפרה אבל נתינת אש של הדיוט דמצוה בעלמא היא שהרי יש שם אש שירדה מן השמים אימא לא תיבעי בגדים קא משמע לן ונתנו בני אהרן הכהן אש להכי כתב הכא חסרון בגדים למילף דאף בעבודה שאינה מחוסר כפרה דאי עבד אהרן בבגדי הדיוט לאו שפיר עבד והא ליכא למיפרך לימא האי ולא תיבעי ההוא דהכא לאו בגדים כתיבי ואי לאו דכתב והיתה להם כהונה אצל וחגרת אותם אבנט דשמעינן כהונה תלויה בבגדים לא הוה ידעינן הכהן בכיהונו מאי היא:

17 הכהנים - אבני קאי דהוו הדיוטים:

18 בכיהונן - בראוין להן שנתלית כהונתן בהן:

19 אי מהתם - מוהיתה להם כהונה:

20 חיסור - כגון כה"ג בבגדי כהן הדיוט:

21 אבל ייתור - כגון כהן הדיוט בבגדי כה"ג:

22 מרושלין - נגררין בקרקע:

23 מסולקין - מן הקרקע מתוך שהם קצרים:

24 משוחקים - ישנים:

25 כשרין - ואע"ג דכתיב מדו בד שתהא כמדתו מצוה בעלמא היא ולא לעכב:

26 חיסר אחת - מכל הבגדים:

27 ייתר אחת - הוסיף עליהם שום בגד בעולם:

28 רטייה - איפלשטר"א שחוצץ בין בשרו לבגד דבעינן ילבש על בשרו:

29 מטושטשין - בטיט:

30 מקורעין - ואפילו הן חדשים דלאו בגד הוא הראוי לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת:

31 כאן שסילקן ע"י אבנט - משקורציי"ר בלע"ז כדרך שהנשים עושות כשרין דהא איתנהו:

32 אחד זה ואחד זה - אחד מרושלין ואחד מסולקין יותר מדאי שלא על ידי אבנט:

33 והתניא - בברייתא דלעיל:

34 אלא לרב קשיא - מרושלין:

35 וכ"ת מאי מרושלין - דמכשר תנא כגון שסילקן עד למדתו על ידי אבנט וקמכשר ליה תנא דקסבר אבנט מיגז אגיז כלומר כל סלוק שע"י אבנט הוה ליה כחותך ונוטל היתר שבהן ומכשירו:

36 אלא מסולקין קשיא - דקתני כשרין וסתם מסולקין גבוהין מן הקרקע למעלה מרגליו משמע ולרב ליכא לאוקומא כגון שסילקן ע"י אבנט כדתרצה שמואל דהא על כרחיך לרב דשני דסילוק אבנט מיגז אגיז והשתא הוו כולהו כקצרים מעיקרא:

37 רב חדא תני - להנך מרושלין ומסולקין דברייתא בחדא מילתא תני להו מרושלין שסילק רישולן ע"י אבנט עד כדי מדתו כשרין אבל מסולקין יותר מדאי פסולין אפילו ע"י אבנט:

38 ולא שלש - לימד על טלית של בת שלש כנפות שפטורה מן הציצית והיכי דמי כגון שעיגל אחת מד' כנפיה:

39 בת חמש - כגון שחתך מעט מן הכנף ולא עיגל שני מורשי קרנתא ממקום חתך דנעשה כשתי כנפות:

40 הרי בעלת חמש אמור - לחיוב דריבויא הוא:

41 מר סבר - מאן דפטר בעלת חמש סבר לא אמרינן יתר כמאן דליתיה דמי אלא כמאן דאיתיה הוא ולא קרינן לה בת ארבע ומאן דמחייב ס"ל יתר כמאן דליתיה דמי להאי חמישי וגבי מרושלין נמי לא הוי ייתור בגדים:

42 פרט לכסות לילה - טלית העשויה לכסות לילה פטורה מן הציצית:

43 שישנה בראיה כו' - וקרינן ביה וראיתם אותו:

44 בד - שהוא מן בוץ כדמפרש לקמן ממשמעותא:

45 שלא ילבש של חול עמהם - דמשמע לבדו ילבש:

46 חדשים - כשעת שהיו בבדי פשתנן:

47 וליטעמיך - דילפת לה ממשמעותא מקראי חוטן כפול ששה מנא ליה:

48 דברים שנאמר בהן בד צריכין כו' יש מהן למצוה - חדשים לנוי דלאו ממשמעותא אתי ויש מהן לעכב בוץ ושזורים וחוטן כפול ששה בוץ כדמפרש ואזיל דבר העולה מן הקרקע בד בבד שזורים כיון דבד היינו בוץ ובעלמא קרי להו שש משזר וחוטן כפול ששה כדאמרינן בסדר יומא דף עא: וילפינן בסדר יומא מקראי דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה ויליף ליה לעיכובא:

49 שיהו שזורים וחוטן כפול ששה - ולקמן פריך והא בד לחודיה משמע כמו לבדו:

50 העולה מן הקרקע בד בבד - קנה יחידי מכל גיזעי ואין ב' קנים עולים מגזע אחד:

51 ואימא עמרא - שאף הצמר עולה מן הבהמה בד בבד נימא נימא לבדה:

52 כיתנא נמי מיפציל - לפני טוויתו כותשים הגבעול והוא נחלק לנימין הרבה:

53 מיפציל - הנימא מתפצלת ומתחלקת לשנים על גבי בהמה מאליה:

54 אגב לקותא - שמכין אותו וחובטים אותו בעץ או בגלגל הוא נכתש ונחלק:

55 ומכנסי פשתים יהיו וגו' - ובעלמא הרי הוא אומר ומכנסי בד ש"מ בד היינו פשתים:

56 דבר זה - קאמר לה לקמן זבחים דף כב: אמתני' דקתני ערל מחלל עבודה:

57 בן נכר - שנתנכרו מעשיו מחמת ערלת לבו שהוא ערל לב רשע:

58 וערל בשר - שמתו אחיו מחמת מילה לא יבא אל מקדשי ולקמן זבחים דף כב: יליף בה חילול בהדיא:

59 במקום שמזיעין - במקום שהבשר נכפל על הבשר ומתחמם ומזיע:

60 כשהן חוגרין - אבנטיהם בשעת עבודה:

61 למטה ממתניהם - מקום שנכפל ונופל שומן הבטן על הקילבוסת שקורין אנק"א:

62 ולא למעלה מאציליהן - למעלה מנגד מרפקן שקורא קוד"א לפי ששם היד שוכב תמיד על הצלעות ומזיע: